יום שלישי, 24 בדצמבר 2013

סיפור פשוט



אחד הדברים שאני אוהבת, ומעריכה בצפון - זה הפשטות.
שבת. אחרה"צ. עוד שעה חושך. 
אבא נח וקורא עיתון, רגוע. 
סבא מציע שנצא החוצה לאסוף פקאנים. 

מדרגה אחת, ואנחנו בחורשת הפקאנים 


סבא, אימא ילדה וכבאי, שגם כשהוא יוצא לטבע הוא תמיד בכוננות.


וככה בילינו לנו בנעימים. בלי הרבה דיבורים. 


כפופים, צוברים אגוזים, מפצחים, פוגשים חיפושיות
חרקים וציפורים מעניינות.



בתום השעה השקיות כבר התמלאו



והשמש כבר החלה לאסוף את קרניה, לכסות אותן בעננים לקראת הלילה

וגם אנחנו חזרנו, מרוצים מהשלל, ובכלל.

סיפור פשוט, רגוע. 

כמה יופי יש בפשטות.


נשיקות מהצפון, תהל טלאים 


יום שבת, 14 בדצמבר 2013

עדיף מאוחר מאשר בכלל לא.... שמיכת תינוקת למאיה בת החצי שנה....

יש חברים שהם חברים בלב.

חברים שחצי שנה יכולה לעבור בין מפגש למפגש, ובכל זאת כל מפגש מתחיל כאילו עברו רק יומים מאז המפגש האחרון.
אלו חברים שאפשר לבוא אליהם לסופ"ש ארוך, עם שני ילדים, לישון אצלם, אפילו שגם להם יש שתיים, ואחת מהן היא תינוקת. וסוף השבוע? הוא יתנהל בנינוחות כזו כאילו אנחנו רווקים, בחופשה ....
אצל חברים כאלו היינו בסופ"ש הקודם. מאז שמאיה התינוקת נולדה תכננו כמה פעמים לבוא אליהם. אבל אז היה את עניין הפוליו, ואח"כ מחלות של חורף, ועכשיו סוף סוף כמעט חצי שנה אחרי - זה קרה.
וכמובן שתפרתי למאיה שמיכת טלאים. בעצם סגרתי מעגל. כשהיה לי את "תהל טלאים" , אחותה הגדולה של מאיה, נגה דיגמנה עבורי. ועכשיו שלוש ומשהו שנים אחרי, מאיה עשתה את אותו הדבר.

אבל למעשה זה סוף הסיפור. ההתחלה שלו היא בניסיון לשכנע את הילדים שלי לוותר על השמיכה.


זה התחיל עם מר כבאי שגילה שיש פיראטים על השמיכה - ומיד הודיע השמיכה הזו בשבילי, וליתר בטחון התעטף בה ועלה על המיטה הגדולה



אבל הקרב התגלה כקשה - כי הרקדנית גילתה ילדות עם שמלות , ולמרות שיש בה גם פרחים (הרקדנית שונאת פרחים, מי היה מאמין??), היא מייד הודיעה שזו השמיכה שלה. 


 כשהכבאי אמר שהשמיכה קטנה עליה ורואים לה את הרגליים - היא שלפה את הטיעון - אבל יש עליה את     ה ABC, אז איך היא יכולה להיות של תינוקות ?? ( היא התכוונה לתווית הקטנה שהוספתי... ועליה רשום A  עם ציור של תפוח).


וכשחזרתי ואמרתי שהשמיכה היא למאיה - העיינים החלו לברוק - זה לא פייר !! 

חשבתי שתרצו לראות גם תמונה אחת כללית של השמיכה - אבל האירועים שקדמו לא אפשרו את זה, 

ברגע או שניים שהצלחתי לצלם בלי ילד שנעלב, זה מה יצא ...


נשיקות מהצפון הקר, אך הלא מושלג
תהל טלאים






יום שישי, 29 בנובמבר 2013

גינת ירק - עידכון נובמבר - משוך בגזר



יום ההולדת חלף לו, ואיתו חודש נובמבר. בגינה שלנו קרו המון דברים בחודש האחרון, וכאיזון לכמות הוורוד משבוע שעבר, וכמות השמן מהשבוע, חשבתי להיזכר במה שהיה... 

 



בבוקר לפני הגן אנחנו עוברים בגינה, בודקים מה התחדש, מה פורח ומה כבר נתן פרי (ירק). זה נותן לי הרגשה טובה לפני העבודה, מזכיר לי מה חשוב, וכמה קל להיות מאושר. אני חושבת שזה גם משמח את הילדים שלי




בחודש שעבר בעיקר נהנו מהחסות וגם מכרוב הבוק-צוי המיוחד. החודש המשכנו להנות מחסה לסלט, האפונים פרחו ואני מקווה ששבוע הבא כבר יקטפו (הילדים כבר קטפו לבדוק , וזה היה טעים!). תות השדה שלנו מתחיל לפרוח ויש כבר כמה תותונים שעדיין ירוקים למדי ולא צילמתי אותם. בכל בוקר הכבאי שלי עובר ליד הגזר ושואל : "אימא אפשר לעשות משוך בגזר? " וכל פעם אני עונה לו... עוד לא... עוד לא....




והנה הגיע העת. התרגשתי מאוד. התכנסנו כולנו למבצע משוך בגזר בשישי בצהרים.

הכבאי היה קצת עייף בהתחלה

אבל כשהוא ראה את הבלרינה מפשילה שרוולים ומתחילה למשוך בגזר.... נו טוב\ הוא רץ אלינו והצטרף לחבורה


 

ולקולות משוך בגזר ביחד עם צהלות צחוק ודחיפות - הופ יצא הגזר.

האמת היא שהגזרים יצאו קצת קטנים מהצפוי, אבל מבחינת הילדודס הם יצאו סבבה - וזה ציטוט "הגזר הכי מתוק בעולם" לדעתי הם בהחלט מתוקים ביותר וגם די פוטוגניים, לא?


 השארנו עוד כמה באדמה, שיחכו לאפונים (אפונה וגזר זה הכי להיט לא?), ואנחנו מחכים גם לגזרים הסגולים שיהיו מוכנים בעוד חודש...


וזהו צריך לסיים, אך לפני סיום שאלה אחת אחרונה - הסלקים שלנו קצת מאכזבים. העלים שלהם יפיפים, אדומים וטעימים. וכבר הכנו מהם אורז סגול, ומאפה תפוחי אדמה עם גבינה ועלי סלק, וממולאים, והכנסנו לסלט... ומה לא הצלחנו? קובה סלק! השורש שלהם פשוט לא מתעבה! אולי יש לכן רעיונות בשבילי מה חסר לסלק???


אה וממש כמעט שכחתי להוסיף שעכשיו הבלוג נמצא  גם בפייסוש .... אשמח שתצטרפו ותתנו לו לייק קטן...


זהו תם ונשלם, אם יש לכם גם גינת ירק אשמח שתשאירו בתגובות קישור ואקפוץ לבקר בגינה שלכם ....ושוב נשיקות
ת מהצפון

(נ.ב. - זו הבלרינה, אני והתיק הענק שאני סוחבת איתי כל בוקר.... מה יהיה איתי?)





יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

יום הולדת בלרינות (זהירות פוסט באורך של הופעת בלט)



הבלרינה הראשית שלי בת חמש.
אני מתקשה להאמין איך הזמן רץ, לפני רגע וחצי בערך היא עוד היתה רק תמונת אולטאסאונד ללא מין וללא שם, והנה עברו חמש שנים (וכמה חודשים), והיא ילדה מוכשרת, רגישה וחכמה, אוהבת לרקוד, ליצור ולצחוק. (נשבעת שאני אובייקטיבית :))





הבלרינה ואני התחלנו לדבר על היום הולדת די מוקדם, כחודש לפני המאורע. מבחינתי זו (עוד) הזדמנות להקשיב למשאלות של הילדה שלי. צוהר לעולמה הפנימי. והיא? מההתחלה היה לה ברור שהיא רוצה יום הולדת בלרינות (נסיכות בלרינות היתה ההגדרה המדויקת). בשנה שעברה היא התחילה לרקוד בלט, וזו היתה אהבה מפירואט ראשון.

שטף הרעיונות לא איחר להגיע : היא ידעה שהיא רוצה ורוד, וטוטו, וחפש את המטמון והחבילה עוברת וריקודים ושירים ואיפורים וגם קעקועים. ואני, אימא שלה, שמחתי לראות את ההתרגשות בעיניה, את הדמיון שמפתח ואת הרעיונות ששופעים ממנה. מה שנשאר לי לעשות, הוא לעזור לה לארגן את הרעיונות ברצף הגיוני, ולהציע מעט משחקים שנראו לי מתאימים לגיל (ולא התקבלו), ואז להתחיל לחשוב על הביצוע.

הביצוע הוא חלק טריקי בעייניי. רציתי מצד אחד לתת לה את החוויה שהיא "נסיכת בלרינות ליום אחד" מה כלומר משהו חגיגי שהוא "הפקה", ומצד שני לשמור על היום הולדת כמשהו שההכנות לו הן חלק מהחוויה, חלק מהקשר המיוחד בינינו, אימא ובת. תהליך - שהוא לא רק רגע קצר שנעלם, אלא חלק מרצף החיים הפרטי שלנו.

לצורך כך עירבתי אותה בכמה שיותר חלקים מהתהליך.
בכל מה שאפשר נתתי לה לבחור (מה היא מדמיינת? איזה משחקים יהיו? וגם שאלות קונקרטיות לגבי העיצוב - איזה כיבוד יהיה? באיזה צבע יהיו הכיבודים? איזה צבע יהיו המפות? הבלונים? וכו'), וכל מה שאפשר היא עשתה בעצמה (תוך שאני מכוונת אותה ואת התקציב שהוא אגב מוגבל וידוע מראש). 


זה התחיל בהכנת ההזמנות ליום ההולדת -
שבוע קודם בשישי בצהרים - במקום לנוח דיברנו על מה מאפיין בלרינה (התלבושת כמובן), והסתכלנו על רעיונות מהפינטרסט (בלוח היום הולדת שלי יש המון רעיונות... אתם מוזמנים).

והנה ההזמנה - כף היד שלה יצרה מעיין "שמלת טוטו", וגם משהו אישי שלה. בסוף התהליך המהנה ניגשנו לדואר בקיבוץ וחילקנו את ההזמנות, חוויה שהיתה מהנה בפני עצמה.






באותה שבת תפרתי את חצאיות הטוטו (שלושה מטר של בד טול ברוחב מטר וחצי הספיקו ל 13 חצאיות לבנות חמש).






בהמשך, הכנו ביחד את המטמון לבנות - צבענו בספריי זהב סביבונים ובתוכם טמנו הפתעות.




אז התפנינו להכין את ההפעלה היצירתית - שרשרת בלרינות. 
את הרעיון המקסים שלחה לי חברתי א' , והוא מבוסס על הפוסט מהבלוג הזה - MER MEG

שינתי את הדוגמא המקורית כי רציתי בלרינה קצת יותר מלאה , ועם חצאית מהתחלה. כמו כן הוספתי מין ידיות שקישרו בין החצאיות שיהיה יותר קל לגזור. 
אני מוסיפה כמה תמונות להמחיש את התהליך, אם תרצו שאוסיף את השבלונה, השאירו תגובה ואז אקדיש מאמץ להבין איך מפרסמים שבלונה..




השבוע עבר בהתרגשויות שיא כל יום הביא איתו עוד התרגשות ובאמת שבוע מקסים עבר עלינו.








ביום המסיבה הפכנו את הפרגולה לבמת רקדניות, הרקדנית הראשית היתה בעננים וחיכתה לשאר הבלרינות.







המסיבה היתה מקסימה אך כיוון שלא ביקשתי אישור משאר ההורים וכיוון שהמון דברים לא צילמתי (הייתי עסוקה ב... להיות במסיבה), אני מפרסמת רק תמונות של הבלרינה הפרטית.
התוכנית כאמור כללה: התכנסות ויצירת שרשרת בלרינות, איפורים, קעקועים ושאר דברים שמשמחים בנות חמש. ריקודים וממתקים. משחקים: החבילה עוברת, חפש את המטמון, כיסאות מוזיקלים והבלרינה אומרת. הקראת סיפור ואז שירים, עוגות (על העוגה אחראי סבא מ', שביחד עם הבלרינה פיסל עוגת בלרינה) זיקוקים, חלוקת מתנות והקראת ברכות.






בסוף המסיבה, הגיעו כל המשפחה וחגגנו יחד עוד מסיבה משפחתית יותר




המסקנות הסופיות שלי מאותו היום: 
יום ההולדת היה הצלחה, הבלרינה בשמיים מאושר.
הבלרינות האורחות היו מקסימות - שיתפו פעולה , שמחו רקדו ונהנו. 
ההפקה היתה הצלחה כי היא היתה בשיתוף עם הבלרינה ויצרה הרבה רגעי צחוק והנאה במהלך השבוע.
ולא פחות חשוב, לא יכולתי לעשות את ההפקה הזו מבלי עזרת משפחתי הקרובה והרחבה - תודה!




זהו חלפו חמש שנים ועוד מסיבה הסתיימה, בלונים נופחו בלונים התפוצצו, הכבאי הפרטי התהלך וסיפר לכולם שיש לו יום הולדת גם (הוא נולד במרץ אגב).
למעשה הוא הודיע שהוא רוצה יום הולדת עם קסדות וזרנוקים ....
מעניין איך זה יתקדם ...



ושניה לפני הנשיקות


מזל טוב לרקדנית,

וגם לאבא שלה שנולד כמה ימים (ושנים לפניה) ולא זכה למסיבת בלרינות אוהבת אתכם המון 



נשיקות מהצפון
 תהל טלאים


יום שבת, 16 בנובמבר 2013

מסתבר שחשבתי על אמריקה


בתחילת אוקטובר ת' טייל בארץ ובעולם. 
לא טיול טיול, יותר טיול של עבודה.
מאז שעברנו צפונה, העניין של עבודה הופך מורכב יותר, מבחינת המרחקים.
נכון גם בצפון יש עבודה, והרבה, אבל מרבית העבודה של ת' , קשורה לאזור המרכז, וכך הוא מטייל לו על הציר שבין הקיבוץ והעיר, ולפעמים גם על הציר שבין אסיה ואמריקה.

בימים בהם ת' בילה באמריקה אני גיליתי (עוד) הוכחה לכוחה של הנפש, והשפעתה על פעולותינו (פעולתי) בעולם.  




זו שמיכה לתינוק חמוד מאוד, שנולד כאן בקיבוץ. 
הוא אומנם נולד בקיץ, אבל אני תכננתי, גזרתי ותפרתי בימים בהם ת' לא היה בבית. 



כשגזרתי את הבדים רציתי שמיכה של "בן". רק כשסיימתי לתפור, וצילמתי ראיתי על מה חלמתי...






גם אתם רואים את אמריקה?
תת מודע כבר אמרתי?


לסיום - 
ועוד וריאציה על נושא התת מודע שאהובה עלי במיוחד ...

זו אינה מקטרת (רנה מגריט )

נשיקות מהצפון הרחוק והסתווי






ו