יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

בגינת הירק

אחד הדברים שתמיד חלמתי עליהם זו גינת ירק.  חלמתי על זה מכל הסיבות הנכונות: זה אקולוגי (גינה אורגנית), זה חינוכי (הילדים לומדים על הטבע והצומח), זה בריא (ירקות), וזה מרגיע.... 
מהרגע שעברנו לצפון היה לי שזה עניין של זמן עד שתהיה לי כזו. 
זה לקח קצת זמן, בהתחלה היו דברים דחופים יותר לעשות (לארגן בית נגיד...), אח"כ הגיע החורף והאדמה קרה מידי, ואז הגיע הקיץ ולבני האדם חם מידי. בחגים האחרונים החלטתי שדי - הגיע הזמן להגשים חלום.
זה התחיל בבניה של הגינה, שעליה היה אחראי ת', יחד עם הכבאי שלנו (שצמוד כמובן לרכב החילוץ שלו- רק ליתר ביטחון)...



והמשיך בדישון ותיחוח ועוד כל מיני מושגים כאלו שקשורים לאדמה, ולחיים שהיא נותנת. אח"כ זרענו גינת חורף : גזר כתום וסגול, סלק, חסות, פטרוזיליה  סלרי, וכרוב, כרוב ניצנים, וכרוב בוק צ'וי, וכרובית ואפונה ... אחרי שבועיים בערך הופיעו נביטות קטנטנות שמילאו אותי ואת הילדים אושר .




כמה ימים אחר כך הציפורים החלו לאכול אותם, ואני נועצתי בכל מי שהסכים לשמוע על בעיותיי עם הגינה, ובסוף מצאנו פתרון יצירתי דיגלונים מנייר כסף...
וחלקם המשיכו לגדול ... ודרשו עוד כל מיני אביזרים שקשורים לגינה



ואז היא הופיעה - פרת משה רבינו : המדבירה האורגנית של הגינה שלנו - סמל לבריאות והרמוניה בגינה







היום כמעט חודשיים אחרי אנחנו כבר אוכלים מהחסות, ועלי סלק כבר יש, את הכרובים למיניהם אכלו הזחלים, ורק הכרוב בוקצ'וי גדל וצמח לגודל מרשים. כבר שבוע אנחנו מתכננים לקטוף אותו, וכל יום זה נדחה מסיבה כל שהיא, והנה דווקא היום כבר לא יכולתי לעמוד בזה הגשם הראשון ועמוד תיפרחת לא רצוי אצל הכרוב, הוציאו אותי לגינה, לקטיף. ריח של של גשם טרי התערבב עם רגבי אדמה לחים, והניב ערמות של עלים ירוקים כהים מלאים בבריאות.









לצערי הרב בשל הגשם והחושך המוקדם לא צילמתי את הקטיף, אני רק אגיד שזה היה רגע של אושר ממולא בבוץ.
ועכשיו הם נחים בביטחה על השיש מחכים להקפצה יחד עם סויה ושום.... 
רעיונות נוספים יתקבלו בברכה...






אם גם לכם יש גינת ירק, אשמח לשמוע עליה, לקרוא טיפים ואפילו לצפות בתמונות, אפשר להשאיר קישור בתגובות, אשמח להיכנס ולקרוא את הסיפורים של כל גינה וגינה... 

נשיקות מהפוך
נ"ב אני מקווה לכתוב בשבוע הקרוב את הפוסט עם הטיפים על תפירת מגה שמיכת טלאים במכונה... 

יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

שמיכת טלאים אבל ע-נ-ק-י-ת




לאחר חמש שנים של תפירת שמיכות טלאים, הגיע הרגע שהחלטתי לנסות ולעלות ליגה. 
באמצע אוגוסט החלטתי לתפור שמיכת טלאים להתכרבלות זוגית משותפת על הספה בימים קרים.
שיטוט קצר בפינטרסט אהובי הביא אותי לתובנה נוספת - אני רוצה שמיכה שמורכבת מבדים חלקים. 
מרוצה מהתובנות, ומחומשת בסכין גלגלת ניגשתי לחתוך 300 משולשי פרמידה בגובה 8 אינץ' ועם בסיס של 6 אינץ'. 
כמה שבועות טובים לאחר השיטוט הראשוני בפינטרסט  עדיין תפרתי כמו משוגעת.

 המשכתי לתפור גם שכבר היה קריר.

ביום שסימתי לתפור את התיפורים על השמיכה הילדים שלי לא התאפקו והחלו לרבוץ עליה- זה היה הסימן בשבילי שהצלחתי. 


ומאז, היא הפכה להיות השמיכה האהובה בבית, גם עליהם...





וגם עלינו.



זהו יצאתי מהפרויקט הזה מלאת טיפים לתפירת שמיכה ענקיסטית (ככה מכנים אותה פה) במכונה ביתית, בת חמש שנים פלוס... 
אם מעניין אתכן שאשתף או שיש לכן טיפים משלכן לתפירה כזו- אשמח שתגיבו...


נשיקות בנתיים
תהל טלאים
(נ.ב. נכון לרגע זה עדיין לא מצאתי תמונה של השמיכה המלאה שאני מרוצה ממנה. ובכל זאת לא הרגשתי נוח לסיים את הפוסט בלי תמונה שלה במלואה כל ה שני מטר על 180 שלה..).











יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

ברוכים הבאים

ברוכים הבאים 

כבר כשנה לא פרסמתי שום פוסט. הבלוג, כך הרגשתי לוקח ממני הרבה אנרגיה, שיכלה להיות מושקעת במשפחה שלי, בקריירה שלי, וביצירה שלי. 
במשך השנה האחרונה - התחבטתי בערך כל שבוע מה לעשות. לפתוח? לסגור? לעזוב? לחזור?
התלבטתי, התחבטתי, התנתקתי ואז התחברתי אך עדיין לא הקלדתי. 
חשבתי על זה בסתיו הקודם


חשבתי על זה בחורף


חשבתי על זה כשהגיע אביב


וכשהגיע הקיץ עדיין חשבתי על זה ...



והנה אני כאן . 
אני כאן כי מאז שפתחתי את הבלוג הישן שלי, בפרדס של תפוז, לפני חמש שנים קרו לי כל כך הרבה דברים טובים. פגשתי הרבה אנשים טובים, מרביתם נשים. נשים מקסימות, יצירתיות  מיוחדות. רובן מהארץ וגם קצת מהעולם (טוב נו אחת מהעולם ליתר דיוק). נשים שאין שום סיכוי שבדרך אחרת הייתי מכירה. עם חלקן הדברים התפתחו לאהבת אמת, חברות אמיצה שמעבר למקלדת, לעכבר ולואטס-אפ. חברות שכוללת בעלים, וילדים וטיולים משותפים ועם חלקן החברות נשארה באמצעות מיילים, אינסטא ופייסוש'. 
לאחת מאותן נשים, אחת מיוחדת ויחידה אני חייבת את פתיחת הבלוג, את עיצובו, ובכלל את קיומו. זו הפיה הכי יצירתית שלי ואם עדיין לא הכרתן את הבלוג שלה.. הנה הוא כאן

בשנה האחרונה עשינו משפחתי ואני שינוי משמעותי. עזבנו את העיר שהייתה הרקע של חיינו. העיר שבה התחתנו, העיר בה ילדינו נולדו, העיר שתמיד אפשר לצאת בה למשהו מעניין, שתמיד אפשר לפגוש בה מישהו או משהו חדש.

והגענו לכאן - לקיבוץ, לרקע אחר, לקצב אחר.

גם הבלוג הזה הוא מעבר. הוא אחר. 
הפרטיות תהייה אחרת, התמונות יהיו מנופים אחרים, הקצב יהיה אחר, וגם אני קצת אחרת.


מקווה שתרצו להכיר גם אותי האחרת.

נשתמע- 
נשיקות 
תהל טלאים מהצפון הרחוק....